למה מחממי החוץ מסוג IP55 נהרסים בסופו של דבר (ואיך תיקנו את זה)
יש סוד קטן לגבי מחממי אינפרא-אדום מסוג IP55: בדרך כלל, לא הרכיב החממה שנהרס, אלא החיבור של החוטים.
חשבו על מה שהמחממים האלה עוברים – הם מתחממים מאוד, ואז נמצאים בגשם או סופגים לחות. זו מערכת אכזרית. אם החיבור שבו החוטים נכנסים למחמם אינו מושלם, הלחות חודרת פנימה. כשהלחות פוגעת ברכיבים החמים, היא פוגעת בבידוד שלהם. בסופו של דבר, יש קורוזיה, קצר חשמלי, והמחמם נהרס.
הבעיה עם החיבורים “הרגילים”
רבים מהמחממים בשוק משתמשים בחומרי גומי פשוטים או בסיליקון. זה עובד… לזמן מה. אך כשחומרים אלה נמצאים ליד אזורים חמים, הם לא יכולים לעמוד בלחץ. החום גורם להם להתייבש, והם נשברים. ברגע שהחיבור נשבר, הרמה IP55 של המחמם הופכת לחסרת משמעות. עכשיו יש אדי מים שפוגעים בקצוות החשמליים. זו קטסטרופה ברת קיום.
איך אנחנו עושים זאת אחרת
החלטנו להימנע משימוש בחומרי גומי רגילים. במקום זאת, אנחנו משתמשים בחומר פלואורוסיליקון בעל עמידות גבוהה לחום. זה נשמע מתוחכם, אך בפועל זה אומר שהחומר נשאר גמיש וקפיצי גם בטמפרטורות גבוהות – בעוד ש-PVC או גומי רגילים פשוט נמסים או נהיים שבירים.
אנחנו גם משתמשים בצינורות חיבור שמונעים את חדירת האוויר, כך שאין מקום ללחות. על ידי הגנה על החיבורים החשמליים מפני החום, אנחנו מונעים את החמצון שגורם לחימום יתר.
החיסרון
יש חיסרון: מכיוון שהחיבורים האלה כה עמידים, החוטים נשארים במקומם לתמיד. אי אפשר פשוט לנתק את החוטים כדי לתקן את הבעיה. אם חוט נקרע, יהיה צורך במומחה כדי לתקן אותו.
אבל בכנות? זו מחיר סביר לשלם כדי שהמחממים שלכם לא ייהרסו אחרי חורף אחד.
עוד טיפ: כשאתם מתקינים את המחממים, ודאו שמפסקי החשמל שלכם יכולים לעמוד בזרם הראשוני של המחממים. זה יחסוך לכם את הצורך בתיקונים מיותרים.